לפני שהפסקתי להיות מסוגלת לשלוט על הרגשות שלי, היו לי בערך שנתיים של חסד שבהן כן יכולתי לשלוט עליהם. לפני כן הייתי מסוגלת, פיזית, אבל לא ידעתי איך. אז למדתי איך, והיה לי די נחמד להיות בשליטה. הרגשתי שללמוד לשלוט ברגשות שלי היה קפיצת ההתבגרות הכי גדולה שלי. ואז התחלתי להרגיש את הרגרסיה. לא לקח לי הרבה זמן להבין שהרגרסיה היא לא רגרסיה, אלא PMS, שהתנפח מהר מאוד לרמה של PMDD, של להפריע לתפקוד שלי. אחת הדרכים שנהגתי אז להסביר מה קורה לי, איך זה מרגיש, הייתה "לא להיות בנאדם מבוגר יותר".

אחר כך היו לי כמה חודשים של שקט על נוגדי דיכאון, עד שהיו לי כמה הפרעות, בהתחלה של כדורים ששכחתי, ואחר כך כשניסיתי להחליף. ופתאום זה היה כל כך אחרת! פתאום כשהיה לי רע, זה רק הוציא החוצה בעיות אמיתיות שהתעלמתי מהן כשהיה לי טוב. פתאום לא נכנסתי לסרטים יותר. בעצם, פתאום ידעתי שלא נכנסתי לסרטים מההתחלה, כי הרי הסרטים שלי היו שהוא לא אוהב אותי, ובסוף זה היה נכון. פתאום זה לא היה שבועיים להיות מאושרת ושבועיים למצוא תירוצים להיות אומללה. פתאום זה היה שבועיים להיות מאושרת ושבועיים להתמודד. להתמודד זה טוב, לא? אז מה אם אני לא יכולה יותר להחליט מתי להיות מאושרת ומתי להתמודד? אז מה אם אני לא יכולה יותר להסתפק במודעות לסבל שלי וחייבת ממש להרגיש אותו, לאורך זמן, ולא רק עד שאבין אותו.

אז זה לא כמו לצוף על ים רגוע, זה כמו לגלוש על ים סוער. אז מה? כל עוד אני שומרת על שיווי משקל.

בהתחלה, כשרק התחלתי להרגיש כמה זה יכול להרוס את החיים שלי, איבדתי את כל החלומות שלי, והחלפתי אותם בחלום אחד – להיות מאושרת. וגם זה היה נראה לא אפשרי. היום אני כבר לא רוצה את החלומות הישנים שלי, אבל יש לי חדשים, והם בהישג יד, ולא כי אני מכוונת פחות גבוה. גם היום אני רואה שיש לי את היכולת להצליח. אפילו יותר מקודם. ודווקא להיות מאושרת אני כבר לא חולמת. אני לומדת לעשות לימונדה מהאומללות שלי, והטעם שלה לא רע. יש לי מה להרוויח מכל מצבי הרוח שלי במהלך החודש – יש יתרונות גם לרגשות חזקים ורגישות יתרה. אז אולי אני לא תמיד מאושרת, אבל אני מתחילה להיות מרוצה.

ובגרות? טוב, עכשיו אני דווקא מרגישה שמאוד התבגרתי מהסיפור הזה, וגם הבטחון העצמי של עלה פלאים, למרות כל הכימיה הזאת שמורידה אותו שבועיים בחודש. זה כבר לא מרגיש כמו רגרסיה, רק אני אחרת. ממש אחרת. כל כך אחרת שאני עדיין לומדת להיות היא. אבל אני גם די שמחה להיות היא. שוב טוב להיות אני.

מודעות פרסומת