לא לדבר עם אף אחד כשאני רגישה? אבל אז אני אפנה את זה כלפי עצמי ואשנא אותם יותר, את האנשים שאמרו לי דברים שפגעו בי ואני מפחדת להגיב כי אולי אני אגיב חזק מדי.

עם אנשים שאני מספיק סומכת עליהם, אני מנסחת את זה ככה שאני יוצאת מסכנה וקטנה כזאת. אני לא אומרת "אמרת ככה, וזה אומר שככה, ולכן אתה איום ונורא", אני אומרת "אני מרגישה שאתה מרגיש ככה בגלל שאמרת ככה, ואני לא יודעת אם זה רציונלי אבל אני פגועה מזה ואני כועסת עליך. אני לא רוצה לשמור בבטן את זה שאני כועסת עליך, אני מפחדת שזה יתבשל למשהו יותר מכוער." אבל רק עם אנשים שאני סומכת עליהם. לא לכולם אני מוכנה להודות שאני לא יודעת אם זה רציונלי.

אבל אני באמת לא יודעת, לא? מה רע בלקחת אחריות? להגיד מה שאני רוצה להגיד, אבל לסייג.

אולי אני כן יודעת. אולי הטעות היא רק בעוצמת התגובה שלי, בניסוח שלה. הרי מתי טעיתי, עד עכשיו? ההוא באמת לא אהב אותי יותר, וההוא השני באמת התעלם ממני.

איך אני יודעת אם אני יודעת?

מודעות פרסומת